שיעור המימון קובע את המינימום
הבנק לא מסתכל על ההון העצמי אלא על שיעור המימון — היחס בין ההלוואה לשווי הנכס. לדירה יחידה שיעור המימון המרבי עומד על 75%, כלומר הון עצמי של 25% לפחות. למשפרי דיור ולמשקיעים הדרישה גבוהה יותר.
ההון העצמי הוא לא רק המקדמה
לצד הסכום שנדרש לעסקה עצמה, צריך לתקצב עלויות נלוות: מס רכישה במקרים הרלוונטיים, עורך דין, תיווך, שמאי, פתיחת תיק, ביטוחים, הובלה וריהוט. משפחה שמגיעה בדיוק עם 25% מוצאת את עצמה לוקחת הלוואה יקרה כדי לסגור את הפערים — וזה בדיוק מה שמייקר את העסקה.
מאיפה מותר שההון יגיע
חיסכון, מכירת נכס, מתנה מההורים, קרנות והשתלמויות — כל אלה לגיטימיים, אבל הבנק ידרוש להראות מקור ברור לכסף. מתנה מההורים, למשל, מלווה בדרך כלל במכתב מתנה. תכנון מראש של המסמכים חוסך עיכובים בשלב הקריטי.
הלוואה להשלמת הון עצמי — בזהירות
אפשר במקרים מסוימים להשלים הון עצמי בהלוואה, אבל היא נכנסת לחישוב ההחזרים ומקטינה את יכולת ההחזר שהבנק מייחס לכם. לפעמים זה פותר בעיה, ולפעמים זה יוצר בעיה גדולה יותר בהמשך.
הכלל המעשי
אל תשאלו "מה המינימום שאפשר" אלא "מה הסכום שמשאיר לנו אוויר". רזרבה של כמה חודשי החזר בצד היא לא מותרות — היא מה שמאפשר לעבור תקופה של הכנסה נמוכה בלי להיכנס לחובות.
